חשיבות הפעילות הגופנית לילדים

אלה בר דוד – מורה בכירה לפילטיס

 

פעילות ילדים במחשב או פעילות גופנית של ילדים במגרש?

אין זה סוד שילדים ובני-נוער כיום מבלים הרבה פחות זמן בפעילות גופנית ועושים פחות ספורט ממה שעשינו אנו בילדותנו. הטלוויזיה, המחשב, הטלפונים הניידים ושאר אמצעי תקשורת אלקטרוניים מעודדים אורח-חיים “יושבני” (sedentary lifestyle), המנוגד למשחקים הפיזיים של דורנו ולשעות הרבות שבילינו  בילדותנו מחוץ לבית, בתנועה. אורח-חיים זה מושפע מגורמים נוספים. לדוגמא, אם נחשוב על כך לרגע, נגלה שכבר ביומם הראשון בכיתה א’ ילדים מקבלים מסר חד-משמעי לגבי תנועה: “ילד טוב יושב בשקט”. במילים אחרות, ילד “טוב” אינו מרבה להתנועע. אפשר להבין את המורים, המלמדים כיתות עמוסות ומעדיפים שארבעים הילדים שלפניהם יהיו נטולי-תנועה ככל שרק ניתן. את הפנטזיה שלי, על כיתה שבה הילדים יושבים על כדורים גדולים, ודאי לא חולקים המורים – ולמען האמת, אפשר להבין אותם. אבל המסר הזה, המחבר בין משמעת והתנהגות טובה לבין סטטיות ואי-תנועה, מחזק את הנטייה העכשווית של ילדינו להתחבר בשעות הפנאי למכשירים אלקטרוניים ולשקוע בפעילות ספורט מאומצת של האצבעות בלבד, במקרה הטוב.

מחשב, טלוויזיה  וילדים בריאים –

מה אנחנו מקבלים כתוצאה מכך? ילדים בעודף-משקל, עם טונוס שרירים נמוך, ללא טווח-תנועה מלא במפרקים ועם קואורדינציה לקויה. לדוגמא, ילדים רבים מתקשים כבר בגיל צעיר לשבת על הרצפה בגו זקוף (!) בגלל שרירי ירך מקוצרים וזקופי – גב חלשים. כמו-כן, למחסור בתנועה בגילאים אלה עלולות להיות השלכות מרחיקות-לכת על בריאותם בגילאים מאוחרים יותר. לדוגמא, ידוע כיום שהסידן בעצמות נבנה במידה רבה כתוצאה מתנועה. כמות הסידן בעצמות נמצאת בעלייה רק בשנות הילדות וההתבגרות, כאשר בניית תאי העצם עולה על הריסת תאי העצם. לאחר מכן המצב נשאר סטטי עד גיל המעבר ומשם יש סיכון לירידה מתמדת. אדם המגיע לגיל המעבר עם “בנק” סידן משמעותי שנרכש בשנות הילדות יתמודד טוב יותר עם הירידה הצפויה בכמות הסידן. היעדר תנועה בשנים המכריעות יפגע ב”בנק” סידן זה.

טיפים לפעילות גופנית לילדים –

אלו הן החדשות הרעות. אולם יש גם חדשות טובות, והמרכזית שבהן היא: הפעילות הגופנית של ילדינו היא בידיים שלנו, המבוגרים – מורים ובעיקר הורים. גם היום יש ביכולתנו להשפיע, לעודד ולשפר את היכולת הגופנית של ילדים ובני-נוער, ולהביא אותם ליותר ויותר תנועה. ניתן לחנך לפעילות גופנית במספר דרכים מאוד פשוטות. היעזרו ברשימת הטיפים המצורפת:

  • חשוב לזכור שילדים אוהבים לזוז. אין כמעט ילד שהנטייה “הטבעית” שלו היא להיעדר תנועה. כל שעלינו לעשות הוא לספק להם הזדמנות לכך. ילד שישהה בשעות הפנאי שלו מחוץ לבית יזוז הרבה יותר מילד שישהה בבית, בקרבת הטלוויזיה, המחשב והמקרר. לנו, ההורים, קל להישען על אמצעי התקשורת כסוג של “בייביסיטר”. אבל אם נזיז את עצמנו ואותם לכיוון גן המשחקים, הפארק, חוף הים או כל מקום פתוח אחר – נראה שהם אינם זקוקים לגירויים רבים כדי להתנועע. גם הילד ה”מכור” ביותר למחשב יפתיע אותנו אם נוציא אותו מהבית ונרחיק אותו מפיתוי זה.
  • לכל ילד נטייה תנועתית אחרת. אם ננסה להכניס את כולם לאותה שבלונה (הכוללת בעיקר כדורגל וכדורסל) נפספס ילדים רבים. כהורה, חשוב שננסה למצאו עבור ילדנו את הפעילות הגופנית המתאימה לו. המבחר כה גדול היום, צריך רק לנסות ולהתנסות: קפוארה, סייף, טריאטלון, טניס-שולחן – כל ילד והפעילות הגופנית המתאימה לו, גופנית ומנטאלית. וחשוב לזכור: אין ילד שאף פעילות גופנית אינה מתאימה לו!
  • גם בביה”ס חשוב לוודא ששיעורי החינוך הגופני אכן מתאימים לאוכלוסיית התלמידים הספציפית, גם מבחינת הגיל והמין. נערות בגיל ההתבגרות יתחברו יותר לשיעורי פילאטיס, עיצוב, אירובי וריקוד מאשר לריצה סביב המגרש. שיעורים כאלה יתרמו גם לדימוי הגופני שלהן ולהרגלי יציבה ותנועה תקינים.
  • ולסיום, עם קצת יצירתיות ניתן להפוך גם את סביבת הבית למעודדת פעילות גופנית. לדוגמא, ישיבה בזמן מסך על כדור גדול במקום על כיסא מובילה לתנועה על הכדור, משפרת את היציבות ושיווי המשקל ובאופן כללי מעודדת דינמיות ולא סטטיות. מוסיקה קצבית מעודדת ילדים לרקוד, והליכה ברגל לביה”ס עדיפה על נסיעה ברכב.

לעולם אל תגידו: “הילד שלי לא אוהב לזוז, הנטייה הטבעית שלו היא לרבוץ מול הטלוויזיה”. זכרו כי האחריות היא שלכם, צאו איתו מהבית, זוזו איתו – זה יעשה טוב גם לכם, ובוודאי למערכת היחסים ביניכם!

אלה פילטיס

Elapilates.com