מתבגרים והורים דואגים
מתבגרים. גם הם ילדים, רק יותר עצמאיים, מורדים, מעזים. ומשנה לשנה הולכים ומתרחקים.
בלילות, כשהם מסתובבים בחוץ, אני מסתובבת במיטה, ולנגד עיניי חולפות כל אותן תמונות וירליות אחרונות ומפחידות.
ואז אני נרדמת בשמירה, לרגע עוצמת עיניים ונכנעת לעייפות, מתעוררת בבהלה וכבר לא זוכרת מה השעה, ואם שמעתי דלת נטרקת בכניסה.
כשהם חוזרים חשוב לי לראות אותם, לשמוע את קולם, לוודא שהוא יציב ולא רועד, שמח ולא פוחד.
מזמינה אתכם להדפיס לעצמכם את הדף המצורף. להניח אותו בכניסה לחדר השינה שלכם, ולבקש מהמתבגרים, בשובם מבילוי לילי, לחתום בו את שמם ולצייר סמיילי קטן של מצב הרוח שלהם.
כך, גם אם נרדמתי לרגע והם חזרו – יש לי דרך להיות בטוחה שהם בטוחים ושלווים במיטתם.
במציאות של היום, אני מאפשרת אך גם שומרת, משחררת אבל משגיחה.
עצה קטנה.
